יאנה ניקנרוב
לקפיטל פקטור היקרים,
האמת? אין לי מושג מאיפה להתחיל. כשהגעתי אליכם הייתי גמורה.
החובות סגרו עליי מכל כיוון, לא ישנתי בלילות, המון פחדים ודאגות…
פחדתי לאבד את הבית, לאבד את עצמי. גם בבית המצב לא היה פשוט.
הבעל שלי כבר היה עייף מהכול. עייף מהמרדף, מהפחד, מהכאב.
ואני? כבר לא ידעתי מה לעשות. החובות לאט לאט חיסלו אותנו כל אחד בנפרד, וביחד.
זה כמו לחיות בתוך מערבולת שלא נגמרת. ואז שוחחתי עם חן.
ופתאום מישהי שהקשיבה לי באמת. מישהי רגועה וסבלנית.
ההרגשה שהיא לא רואה רק מסמכים, מכירות וחשבונות אלא שהיא
רואה אותי. כל פרט, גם הכי קטן, קיבל ממנה תשומת לב, ואיכשהו משהו בתוכי
התחיל להאמין שוב. אחריה הגיעו כרמית וורד וכל אחת מהן נתנה לי יד,
חיזקה, עודדה, כיוונה. שלושתכן הייתן לי עוגן, בתקופה הכי סוערת שהייתה
לי בחיים. בזכותכן, כל החובות אוחדו להלוואה אחת שאפשר להתמודד איתה.
אבל מה שבאמת עשיתן, זה לתת לי תקווה, אוויר, תחושה שיש דרך לצאת
מהבור הזה. בזכותכן לרגע לא הרגשתי לבד. היום אני מתחילה מחדש.
יש כמובן עוד דרך ארוכה לעבור, אבל לפחות אני צועדת בה בראש מורם.
והרוב זה בזכותכן. תודה באמת מכל הלב. לחן, לורד ולכרמית ולכל מי שעשה
את העבודה מאחורי הקלעים על הדרך, על הלב,, על זה שלא נתתם לי לוותר.
יאנה (זאת שתעשה הכל כדי לא לחזור אחורה).